ספרים
סיפורים על ילדים שמחזיקים יותר ממה שרואים מבחוץ.
לצד העבודה עם זוגות, אני כותבת. לילדים, לנוער, ועכשיו גם למבוגרים. הסיפורים נולדים מאותו מקום: מה שקורה בבית באמת, ואיך לומדים לבחור את התגובה, גם כשאי אפשר לבחור את הנסיבות.
"שלט הלב"
סיפור על ילדה של הורים גרושים, שחיה בשני בתים.
מבוסס על סיפורה האמיתי של ילדה שלמדה שהיא האחראית על הלב שלה.
יעלה בת 12. ההורים שלה התגרשו, ומאז היא חיה בשני בתים: הבית הרועש והספונטני של אמא, והבית השקט והמסודר של אבא. בכל מעבר משהו נשאר מאחור. הציוד לבית הספר, ההרגלים, ולפעמים גם היא עצמה. וכשמצטרפים לזה מכשירי השמיעה, שמציבים אותה בין כיתת לקויי השמיעה לעולם של הילדים השומעים, יעלה מרגישה שהיא תמיד באמצע, ואף פעם לא בפנים.
ואז אמא נותנת לה שלט. שלט ישן של מזגן, שאמור לעזור לה "להעביר ערוץ" כשהרעש בחוץ ובפנים נהיה גדול מדי. הספר עוקב אחרי שנה אחת בחייה של ילדה להורים גרושים: הכתובת שמתחלפת כל כמה ימים, הרצון לרצות את אבא, מלכת כיתה עוקצנית, ושאלה אחת שהיא לא מעזה לשאול בקול. מי אני, הילדה של אבא או הילדה של אמא?
"איך מטפסים לראש ההר"
הָיָה רַעְיוֹן לְמַכְשִׁיר קָסוּם וְנֶהֱדָר.
אַךְ בִּשְׁבִיל לִבְנוֹת אֶת הַמַּכְשִׁיר הַמֻּפְלָא,
הָיָה צָרִיךְ לְהַגִּיעַ לְרֹאשׁ הָהָר, לַפִּסְגָּה.
ילד שמתקשה לקום. אמא שלא מרימה אותו, אלא מספרת לו סיפור: על ממציא עם רעיון למכשיר מופלא, שכדי לבנות אותו צריך לטפס עד הפסגה, אך מרגיש ייאוש עוד לפני שהתחיל. בדרך למעלה הממציא לומד דבר או שניים על מאמץ, על הצלחה, ועל זה שהדרך היא חלק מהעניין.
הסיפור נכתב יחד עם הילדים שלי, מתוך שיחות בבית על רצון להצליח, על פחד מכישלון ועל אכזבה.
"לאהוב בלי להיעלם"
הספר הראשון שלי למבוגרים. על מה שקורה כשנכנסים לזוגיות אחרי פרק שנשבר, ומגלים שהדרך הכי מהירה לאבד את הקשר היא להיעלם בתוכו: לרצות, לשתוק, להגיד כן כשבפנים זה לא.
לא ספר עצות. סיפורים מהקליניקה ומהבית, ודרך חזרה אל עצמך שלא עוברת דרך ויתור על הקשר.
תעדכני אותי כשיוצאתעדכני אותי כשיוצא
מייל אחד ביום שהספר יוצא. בלי רשימת תפוצה ובלי הודעות באמצע.
מסר שעובר דרך סיפור, לא דרך הסבר.
הספר הראשון נכתב יחד עם הילדים שלי, מתוך שיחות בבית על רצון להצליח ועל הפחד להיכשל. הבאים נולדו בקליניקה ובהרצאות: מילדים של הורים גרושים ששאלו אותי, כל אחד בדרכו, אותה שאלה. איפה אני בסיפור הזה?
חשוב לי שיהיה בספרים שלי מסר. אבל מסר שאומרים לילד בפנים יוצר לפעמים התנגדות, או קושי להאמין שזה באמת יכול לקרות גם לי. לכן אני כותבת דמות שמחזיקה משהו דומה למה שהילד, הנערה או האישה שקוראת מחזיקים, ורואים אותה מוצאת דרך. כדי שהמסר, והאמונה שזה אפשרי, ייכנסו ללב: לא כי אמרו לך, אלא כי ראית מישהי שהצליחה, והאמנת שיש דרך גם לך.
הרצאות לנוער ולמורים על ילדים בין שני בתים: הרצאות וסדנאות.