את יושבת באוטו מול המקום של ערב ההיכרויות. התאפרת, החלפת חולצה פעמיים, ועכשיו את מסתכלת על האנשים שנכנסים פנימה. והגוף שלך כבר עושה את החשבון: ההתרגשות, השיחות עד מאוחר, הרגע שמתחילים לסמוך, ואז הסוף. את כבר יודעת איך נראה הסוף.
עוד חמש דקות, את אומרת לעצמך. ואז עוד חמש. ואז את מניעה ונוסעת הביתה.
ואולי אצלך זה לא ערב היכרויות. אולי זו הודעה באפליקציה שלא ענית עליה, או הצעה שאמרת עליה "אני אחשוב על זה". הצורה משתנה. החשבון נשאר אותו חשבון. ובדרך הביתה עולה המשפט שאת מכירה כל כך טוב: מי שנכווה ברותחין.
הזהירות שלך הגיונית
הפתגם המלא הוא "מי שנכווה ברותחין, נזהר בצוננין". ואני רוצה להתחיל מהחצי הראשון, כי הוא נכון.
נכווית. אולי בנישואים שנגמרו. אולי גם במה שבא אחריהם, בקשר שנכנסת אליו עם כל הלב, וגם הוא נגמר. ואולי עוד לא התחלת בכלל, כי הכוויה הראשונה הספיקה. מי שנכוותה זוכרת את זה בגוף, לא רק בראש. וזהירות אחרי כוויה היא לא חולשה. היא למידה.
אז אני לא הולכת להגיד לך "תפתחי את הלב" או "תני צ'אנס". זה לבקש ממך להמר שוב, עם אותן עיניים בדיוק.
מה באמת מפחיד
כשמקשיבים למה שמתחת לפחד, בדרך כלל הוא לא אומר "כל הגברים אותו דבר". רוב הנשים שאני פוגשת בשלב הזה לא חושדות בגברים. הן חושדות בעצמן.
"פעם כבר לא ראיתי בזמן." היו דברים שהיו שם מההתחלה, ראית אותם רק בסוף, ושילמת על זה. אז איך תדעי הפעם? זו לא מחשבה מוגזמת. זו מסקנה הגיונית לגמרי.
והבעיה מתחילה בחצי השני של הפתגם: מי שנכווה ברותחין נזהר גם בצוננין. הכל מרגיש רותח. האיש הטוב והאיש המסוכן נראים אותו דבר מתוך האוטו. ואז הזהירות כבר לא שומרת עלייך מהכוויה הבאה. היא שומרת עלייך מהכל.
לכן התשובה היא לא לסמוך יותר. היא ללמוד לראות. להבחין בזמן בין מה שרותח באמת, לבין מה שרק נראה ככה.
פרק שלישי
אישה כתבה לי לאחרונה שהיא כבר לא בפרק ב'. היא בפרק שלישי. בפעם השנייה היא נכנסה עם כל הלב, בטוחה שהפעם זה יצליח, וגם זה נגמר. ואז שאלה את השאלה הכי כנה שקיבלתי: "אז למה להתחיל בכלל?"
אני מבינה את השאלה הזאת. ויש בה משפט שמפחיד יותר מכל השאר: איש אחר לגמרי. ואותו סוף בדיוק.
אבל דווקא במשפט הזה יש גם תקווה. כי אם הסוף חוזר עם שני אנשים שונים, יש בו משהו שעבר איתך מקשר לקשר. זה לא אומר שזה היה באשמתך. גם הוא היה שם, והחלק שלו לא בידיים שלך. אבל החלק שלך כן. ועל החלק הזה אפשר לעבוד.
שתי דרכים להיכוות
יש מי שנכוותה כי נכנסה עד הסוף, ומהר. נתנה אמון מלא מהיום הראשון, ראתה סימנים והסבירה אותם לעצמה: הוא עייף, הוא בלחץ, זה יעבור.
ויש גם את ההפך. יש מי שנכנסה עם שריון. בדקה כל משפט, לא נתנה לו להתקרב, חיכתה להוכחה שזה בטוח. והקשר לא נשבר בגלל משהו שהוא עשה. הוא פשוט נגמר מחוסר אוויר, כי אף פעם לא באמת נתנה לו להיכנס.
שתיהן נכוו. ולכן התיקון הוא לא "לסמוך פחות", וגם לא "לסמוך יותר". מי שנכנסה מהר מדי לא צריכה עכשיו שריון, ומי שנכנסה עם שריון לא צריכה לקפוץ למים. שתיהן צריכות את אותו הדבר: לראות מה הן עושות ברגע הראשון שמשהו לא מסתדר.
מה למדתי מהרשימה שלי
כשהכרתי את אורן, הייתה לי רשימה. כמו לכולנו. על שני דברים לא ויתרתי: אדם רגוע, שיתנהל ברוגע מולי ומול הילדים, ומישהו שרוצה להתחתן. ודבר אחד שחררתי: הדרישה שהוא בשום אופן לא יהיה ביקורתי, כמו שאני חוויתי את הקשר הקודם שהיה לי.
רק אחר כך הבנתי מה ההבדל. את מה ששחררתי כתבתי בגלל הכוויה. זה היה "ההפך מהאקס". ואת מה שלא ויתרתי עליו רציתי בשביל עצמי, בשביל הקשר. רשימה שנכתבה מתוך הכוויה שומרת עלייך מהאיש הקודם. היא לא אומרת לך כלום על האיש הבא.
כלי אחד: הרגע הראשון
קחי דף, ולכל קשר שנגמר כתבי שורה אחת עם שתי תשובות.
הראשונה: מתי הייתה הפעם הראשונה שידעתי שמשהו לא בסדר? לא מתי זה נגמר. הפעם הראשונה. בדרך כלל זה קרה הרבה יותר מוקדם ממה שנעים לזכור.
השנייה: מה עשיתי עם זה? הסברתי לעצמי? שתקתי? התאמצתי יותר? התרחקתי עוד קצת?
אם יש לך שני קשרים כאלה, שימי את השורות זו ליד זו. ברוב המקרים הגברים שונים לגמרי, והתשובה השנייה כמעט זהה. זה מה שעבר איתך מקשר לקשר. לא בחירת הגבר, אלא מה שאת עושה ברגע הראשון שאת מרגישה אי נוחות.
ואם יש לך רק קשר אחד, שאלי את עצמך: אם הרגע הזה היה מגיע מחר, בדייט השלישי, מה הייתי עושה?
מי שנכנסת מהר תמצא בדרך כלל "הסברתי לעצמי". מי שנכנסת עם שריון תמצא "התרחקתי עוד קצת". שתי התשובות מובנות, ושתיהן מידע.
זה לא אומר שהקשר נגמר בגללך. וזה לא אומר שהפעם תראי הכל. זה רק אומר שיש רגע אחד שתזהי כשהוא מגיע, ושבו את יכולה להחליט מה לעשות.
ביטחון שזה לא ייגמר?
אחת הנשים שכתבו לי לאחרונה שאלה איך מקבלים ביטחון שהקשר הבא לא ייגמר. אני אגיד לך מה שאמרתי לה: את הביטחון הזה אף אחד לא מקבל. לא בפרק א', לא בפרק ב', וגם לא אני.
אבל יש ביטחון אחר שאפשר לבנות: שאם משהו לא נכון, תראי אותו מוקדם יותר מבפעם הקודמת. ושתדעי מה את עושה כשזה קורה. הביטחון שלי הוא קודם כל בי, והוא נבנה בתוך הקשר, לאט לאט.
בדיוק את זה בודק המבדק "עיניים פקוחות": מה את עושה כשמשהו בהתחלה לא יושב לך טוב, ומה הצעד הראשון לעשות אחרת. חמש דקות, בלי עלות. ויש בו מקום גם למי שעברה קשר שלא עבד, ורוצה להבין למה.
לא צריך להפסיק להיזהר. כדאי ללמוד איך לנהל את הביטחון והאמון שאני בונה - וזה באמת אומנות.
התכנים באתר אינם מהווים טיפול פסיכולוגי ואינם תחליף לו.