שתי דרכים להיות תקועה: מי שיוצאת ולא מוצאת, ומי שלא מצליחה לצאת בכלל

מיכל ורותי יושבות בבית הקפה הקבוע שלהן. מיכל מספרת על הדייט של אתמול. הוא היה נחמד, מנומס, הגיע בזמן. "אבל לא. לא בסגנון שלי." זה השלישי החודש.

רותי מקשיבה ומהנהנת, ובפנים חושבת: לפחות היא מנסה. היא עצמה כבר הורידה את האפליקציה כמה פעמים, ובכל פעם מחקה אותה באותו ערב.

ומיכל, באותו רגע בדיוק, מסתכלת על רותי ומקנאה. בשקט שלה. בזה שהיא לא צריכה לחזור הביתה אחרי עוד ערב כזה, ולשאול את עצמה למה גם הפעם זה לא זה.

כל אחת בטוחה שהשנייה במקום טוב יותר. ואם תשאלי אותן, שתיהן יגידו בדיוק את אותה מילה: תקועה.

אולי את מיכל. אולי את רותי. ואולי כבר היית כל אחת מהן, בתקופות שונות.

תקועה בתוך התנועה

מבחוץ נראה שמיכל עושה הכול נכון. היא באפליקציות, היא עונה להודעות, היא יוצאת. וזה שווה הרבה. יש משהו חשוב בהשתדלות הזאת, בעשייה, בזה שהיא לא מוותרת.

אבל מבפנים היא כבר מרגישה שהיא מתחפרת בלופ. עוד דייט, ועוד אחד. כל אחד קצת אחר, וכולם נגמרים באותו משפט: "לא בסגנון שלי".

לפעמים זה נכון. לא כל אחד מתאים, ומותר לה לדעת מה היא רוצה. אבל כשזה חוזר שוב ושוב, התנועה מפסיקה לקדם אותה. במקום להתקרב, היא מתעייפת. ובמקום תקווה מתחיל לחלחל ייאוש שקט, ואיתו פחד גדול: אולי זה פשוט לא יקרה לי.

כי בתוך כל הריצה הזאת חסר רגע אחד: לעצור ולהרגיש מה בעצם קרה לה שם. מה היא הרגישה ברגע שהחליטה שהוא לא בסגנון שלה. ומה אולי היא לא רצתה להרגיש.

תקועה מול הדלת

רותי לא יוצאת. לא כי היא לא רוצה. היא רוצה מאוד. אבל בכל פעם שהיא מתקרבת לצעד הראשון, משהו בגוף אומר לה: עוד לא. אני עוד לא מוכנה.

ויש משהו שרותי עושה טוב יותר ממיכל: היא פוגשת את הפחד ישר. היא לא מכסה אותו בעוד דייט, ולא מסבירה אותו בתירוצים. היא יודעת בדיוק ממה היא חוששת. ובזה, דווקא היא קרובה יותר לאמת.

אחת הנשים שאני מלוות אמרה לי: "אני רוצה זוגיות. אבל אני לא רוצה שוב את המחנק הזה." היא הרגישה את הפחד עד הסוף. ודווקא בגלל זה, לא זזה.

ובכל זאת, "עוד לא" יכול להימשך הרבה מאוד זמן. הפחד ברור לה כל כך, שהוא מתחיל להחליט בשבילה. ואז "אני עוד לא מוכנה" נשמע כמו שיקול דעת בריא, ובפועל הוא הדרך לא להתחיל.

מה דומה ביניהן

לשתיהן יש משפט שנשמע כמו עובדה. אצל מיכל: "אין גברים בסגנון שלי." אצל רותי: "אני עוד לא מוכנה." שני המשפטים יכולים להיות נכונים. ושניהם יכולים להיות גם דרך לא לפגוש משהו.

וכשמקשיבים למה שמתחת לשני המשפטים, שומעים את אותו פחד בדיוק: להרגיש שוב את אותו הכאב. להיכשל שוב.

ההבדל הוא רק איפה השמירה עובדת. אצל רותי היא עובדת כבר בדלת, והיא לא נכנסת. אצל מיכל היא עובדת בתוך החדר: היא נכנסת, אבל אף אחד לא "בסגנון שלה".

רותי מרגישה את הפחד, אבל לא יוצאת. מיכל יוצאת, אבל לא עוצרת להרגיש מה עובר עליה. היא עסוקה בדייט הבא, בגבר הבא. לכל אחת יש את מה שחסר לחברה שלה.

כל אחת צריכה קצת מהשנייה

רותי צריכה לקחת ממיכל קצת תעוזה. לצאת, להתנסות. צעד ראשון זה לא חתונה. זה רק צעד ראשון. והוא אפילו לא חייב להיות אפליקציה או דייט. הוא יכול להתחיל בהקשבה: מה אני צריכה לעשות כדי להכין את הרצון שלי, ואת הבית שלי, למישהו חדש?

ומיכל צריכה לקחת מרותי את היכולת לפגוש את הרגש הכואב. לא עוד השתדלות בחוץ, אלא רגע לפני, השתדלות בפנים.

אף אחת מהן לא צריכה להפוך לשנייה. רק לקחת ממנה צעד אחד.

גם אני לא הייתי "מוכנה" כשפגשתי את האיש שאני נשואה לו היום. הייתי עדיין בסערת רגשות, בפחדים ובחוויה של חוסר יציבות. וגם היום אני עושה לפעמים דברים גדולים, כי אני לא מוכנה שהפחד ימשיך לנהל לי את החיים. אני רוצה להחזיק בהגה.

כלי אחד: הצעד שאולי חסר לך

קודם תשאלי את עצמך: מי אני עכשיו, מיכל או רותי? אפשר גם קצת משתיהן. ואז בחרי את הגרסה שלך.

אם את יותר רותי, הצעד שלך הוא החוצה, וקטן מאוד. קחי דף ותשאלי: מה הייתי צריכה כדי להרגיש שיש בחיים שלי מקום לעוד אדם? כתבי כל מה שעולה, בלי לסנן. אולי ערב אחד בשבוע שהוא רק שלך. אולי לסדר פינה בבית. אולי לברר מתי יש ערב היכרויות קרוב, בלי להחליט עדיין אם ללכת. בחרי את הדבר הכי קטן ברשימה, ועשי אותו השבוע.

אם את יותר מיכל, הצעד שלך הוא פנימה. אחרי הדייט הבא, לפני שאת כותבת לחברה "לא בסגנון שלי", שבי חמש דקות לבד. ותשאלי: מה הרגשתי ברגע שהחלטתי שזה לא זה? ונגיד שהוא כן היה מתאים. מה היה מפחיד אותי אז? כתבי את התשובה. אל תתקני אותה. רק תני לה להיות על הדף.

זה לא אומר שאת צריכה לצאת מחר לדייט, אם את רותי. וזה לא אומר שאת צריכה להפסיק לצאת, אם את מיכל. זה רק אומר שאת מוסיפה לעצמך את החלק שחסר לך. ומשם כבר אפשר לזוז.

איפה את עומדת היום?

כדי לדעת איזה צעד מתאים לך, כדאי קודם לראות מה קורה אצלך ברגעים האלה. בשביל זה בניתי את המבדק "עיניים פקוחות": 5 שאלות קצרות על רגעים מתוך היכרות, ואחריהן שני פרטים קטנים עלייך, ביניהם איפה את נמצאת היום. עוד לא נכנסת לאפליקציות, או כבר יוצאת ועדיין לא מצאת. בסוף תקבלי תמונה של מה שקורה אצלך, ואת הצעד הראשון שלך. כמה דקות, בלי עלות.

את לא צריכה להפוך לחברה שלך. מספיק לקחת ממנה צעד אחד.

למבדק "עיניים פקוחות"

התכנים באתר אינם מהווים טיפול פסיכולוגי ואינם תחליף לו.